Sotah
Daf 9b
בַּעֲלָהּ מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. [מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּתָפוּת בַּמִּנְחָה מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.] אַחֵר מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. ייָבֹא כַּיי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. [דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר] אַרְבָּעָה מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן. וְאֵילּוּ הֵן. הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצוֹרָע וְהַיּוֹלֶדֶת. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בְּנוֹ הַקָּטָן וְהוּא נָתוּן בָּעֲרִיסָה. נִיחָא זָב וְזָבָה וּמְצוֹרָע. וְיוֹלֶדֶת. וְיֵשׁ קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חוּנָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת [הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת] הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בִּתּוֹ קְטַנָּה. מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָהּ לוֹ כְּבַר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. אֶלָּא שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ חֲרֶשֶׁת. וְכָאן סוֹטָה קְטַנָּה אֵין אַתְּ יָכוֹל. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְטַנָּה שֶׁזִּינָת אֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵיאָסֵר עַל בַּעֲלָהּ. וַחֲרֶשֶׁת אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ וְהוּא מְעַכֵּב 9b מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.
Traduction
Est-ce que le mari (en raison de son association) peut distraire l’offrande pour la femme, sans la prévenir, ou faut-il qu’elle le sache? Et en admettant que le mari soit autorisé à faire seul cette offre, est-il permis aussi à tout autre d’agir de même sans prévenir la femme? -Oui, conformément à l’avis de R. Yohanan – (69)Suit un passage que l’on retrouve au (Pessahim 8, 1).
Pnei Moshe non traduit
בעלה מהו כו'. הואיל ויש לו חלק בה אם יכול להפריש מליה חוץ מדעתה:
אחר. את''ל בעלה מפריש חוץ מדעתה כדאמרן אחר מהו:
ייבא כהאי דא''ר יוחנן. דמחוסרי כפרה אינן צריכין דעת. בבלי נדרים דף ל''ה:
שכן אדם מפריש על בנו הקטן. ואף על פי שאין בו דעת וכדדריש התם דכתיב זאת תורת הזב בין גדול ובין קטן:
ניחא זב וזבה כו'. דמרבינן אף קטן:
ויולדת. אלא יולדת היכי משכחת לה דנימא דרבי רחמנא זאת תורת היולדת אפי' קטנה ויש קטנה יולדת בתמיה:
לא כן אמר ר' רדיפה כו'. לעיל פ''ק דיבמות ולא משכחת לה דחיה ואם הביאה ב' שערות גדולה היא:
מאי כדון שכן כו'. מסקנת הקושיא היא כלומר מאי אמרת בה טעמא אי משום שכן אדם מפריש על בתו קטנה והא אי אפשר לה שתלד וחי' אלא משהביאה סימנין וא''כ כבר יצאת מרשות אביה:
אלא שכן אדם כו'. ההוא זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי ומרבי לה אפי' יולדת חרשת שאין בה דעת:
וכאן. ופריך השתא דאכתי סוטה לא מצינו למילף מהתם דאינה צריכה דעת דתרווייהו לא משכחת לה בסוטה ואי אתה יכול לומר שכן אדם מביא על אשתו סוטה כשהיא קטנה או חרשת:
קטנה אין אתה יכול. לומר בסוטה דהאמר ר''ז כו' אין לה רצון דפיתוי קטנה אונס היא כדאמרינן סוף פ' ארבעה אחין:
דכתיב ואמרה האשה וגו'. דריש לה סוף פ''ד פרט לאילמת ואמר אל האשה פרט לשאינה שומעת:
וא''ר ר' אבין. היינו טעמא דסוטה אינה צריכה דעת מכיון דמעוכב מלשמוח עמה ברגל דכתיב ושמחת וגו' מפריש עליה חוץ מדעתה אפי' מקודם:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ עוֹלַת הָעוֹף אֶלָּא חַטָּאת הָעוֹף. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְשֵׁרָתָהּ לֶאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא מַתִּירָהּ לָהּ בְּזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין לָךְ אֶלָּא זֶה. תַּנֵּי. מַה זֶה מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. מְעַכְּבָה הִיא מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמִי שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֲפִילוּ הַקָּפַת נְזִירוּת עַל רֹאשָׁהּ מְעַכְּבָה הִיא מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְנוּוֶּלֶת וְהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמוֹ שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Ila (au contraire de R. Yohanan): Le mari ne peut pas séparer (mettre de côté), pour sa femme accouchée (sans qu’elle le sache), l’oiseau qu’elle doit offrir en holocauste; mais il peut désigner pour elle un oiseau comme sacrifice de péché, parce que ce dernier est le point essentiel qui permette à la femme, relevant de couches, de manger des sacrifices comme son mari (auquel il est enjoint de se réjouir avec sa femme aux jours de fête). De même, on a enseigné: le mari pourra seulement destiner un sacrifice pour sa femme sans la consulter, si ce même sacrifice doit servir à la délier de son état impur (l’autoriser à manger du sacré). R. Yossé spécifie que ce sacrifice seul (en raison de ses conséquences) est autorisé (nul autre). Un autre enseignement, au contraire, tire cette déduction: comme à défaut de l’offrande d’oiseau, la femme n’est pas apte à manger avec son mari des saintetés, ou animaux sacrifiés; de même ici (pour la femme soupçonnée), le défaut d’offrande due par la femme prive le mari du plaisir de se réjouir à la fête avec sa femme; et, dès lors que cette omission est une cause de restriction à sa joie, c’est comme s’il l’empêchait (elle) de prendre part à la consommation des saintetés. Donc, le mari peut aussi offrir, pour la femme soupçonnée, sans la consulter. On a enseigné aussi (70)(Nazir 4, 3).: le mari peut intervenir, sans consulter la femme, pour l’offrande qu’elle doit à l’expiration d’un vœu. Pourtant, ce n’est pas un obstacle à la consommation des saintetés; mais, en raison de la laideur (de coiffure) inhérente à la femme par son état de Naziréat (et de sa privation du vin), le mari ne peut pas se réjouir avec elle; c’est comme si elle ne pouvait pas toucher aux saintetés – (71)(Pessahim 8, 1).
Pnei Moshe non traduit
ר' אחא בשם ר' אילא. פליג על דר' יוחנן דאמר בקרבן יולדת מפריש עליה חוץ מדעתה משמע כל קרבנה ור' אילא ס''ל דאינו מפריש עליה אלא חטאת העוף מפני שהוא עיקר המכשרתה לאכול בזבחים כדאמרינן פ''ו דכריתו' ובודאי איהי ניחא לה:
תני כו' אלא דבר שהוא מאירה לה בזה. לאכול קדשים והיינו נמי כדר' אילא:
אין לך אלא זה. ולא קרבן אחר ור' יוסי פליג אהא דלעיל דמפריש עליה קרבן סוטה כדדייק מההיא ברייתא:
תני אידך מה זה כו'. הך ברייתא פליגא אברייתא דר' יוסי וס''ל כר' אבין דמפריש עליה קרבן סוטה וה''ג מה זה מעכבה מלאכול בזבחים אף הכא מעוכב מלשמוח עמה מכיון שהוא מעוכב כו':
תני אפילו הקפת נזירות על ראשה אפי' קרבן נזירות שעליה יכול להפריש חוץ מדעתה ואע''פ דאין כאן עיכוב מלאכול בקדשי' דהרי הנזיר אוכל בקדשים:
מעכבה היא מלאכול בזבחים. בתמיה הא תניא לעיל דאינו מפריש עליה חלא דבר שהוא מתירה לאכול בזבחים:
מכיון והיא מנוולת. מחמת עיכבת גילוח ואינו שותה יין והוא מעוכב מלשמוח עמה כמו שהיא מעכבה בזבחים הוי ומפריש עליה:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ כָּל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַייֶבֶת. אֲפִילוּ אָֽכְלָה חֵלֶב וַאֲפִילוּ חִילְלָה שַׁבָּת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. פָּֽטְרָהּ. אֵינוֹ חַייָב בָּהּ. שֶׁכֵּן הוּא כוֹתֵב לָהּ. וְאַחְרָן דִּי אַתְייָן לִי עֲלָךְ מִן קַדְמַת דְּנָא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תני ר' יודה אומר כו'. מפורש לעיל ביבמות פ' ט''ו הל' ג':
וְהָתַנֵּי. סֵדֶר מְנָחוֹת כָּךְ הִיא. מְבִיאִין מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי כֶסֶף וּבִכְלִי זָהָב. וּרְאוּיָה לִיקָּרֵב בִּכְלִי שָׁרֵת.
Traduction
Pourquoi la Mishna dit-elle que, pour toute offrande, on se sert, dès le commencement, des vases du culte? N’a-t-on pas enseigné que l’ordre pour les offrandes consiste à les apporter de la maison dans un vase d’or ou d’argent (non du culte)? En effet, on veut dire seulement que ce vase devra être apte à servir a culte.
Pnei Moshe non traduit
והתני. על מתני' פריך דתני כל המנחות תחלתן בכלי שרת והתני סדר מנחות מביאין מתוך ביתו כו' דאלמא לא בעינן כלי שרת:
ומשני ראויה ליקרב בכלי שרת. כלומר בכלי הראוי לעשות ממנו כלי שרת קאמר:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. כָּל הַחַטָּאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין טְעוּנִין נְסָכִים. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ שֶׁלַּחוֹטֵא נִרְאֶה מְהוּדָּר. הָתִיבוּן. הֲרֵי חַטָּאתוֹ וָאֲשָׁמוֹ שֶׁלַּמְצוֹרָע. אִין תֵּימַר שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא. הָאָמַר רִבִּי יִצְחָק. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצוֹרָע. זֹאת תּוֹרַת הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. אָמַר רִבִּי לָא. מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְייַסֵּר וּכְתִיב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעִינֶיךָ כְמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Yohaï dit: on a dit que les sacrifices expiatoires et de péché prescrits par la Loi n’ont pas besoin d’être accompagnés de libations, pour que le sacrifice d’un pécheur n’apparaisse pas embelli. Mais, fut-il objecté, pourquoi en faut-il pour les sacrifices expiatoires et de péché du lépreux? Et l’on ne saurait dire que celui-ci n’est pas un pécheur, puisque R. Isaac dit au contraire que des mots: Voici quelle sera la loi du lépreux (Lv 14, 2), on déduit (72)Voir Midrash Rabba sur Lévitique chapitre 15 que c’est une loi à l’égard d’un calomniateur (coupable de ce péché)? Dès qu’il a été châtié (ayant déjà souffert par son mal), fut-il répondu, il est comme pardonné, ainsi qu’il est dit (Dt 25, 3): Que ton frère ne soit maltraité (méprisé) à tes yeux, et dès lors il est considéré comme sans tache.
Pnei Moshe non traduit
שלא יהא קרבנו של חוטא נראה מהודר. ומהאי טעמא נמי אין מנחת חוטא טעון שמן ולבונה וכדאמר בבבלי בהדיא הכא:
הרי חטאתו ואשמו של מצורע. וטעונת נסכים כדאמרינן בפ''ט דמנחות ומצורע נמי חוטא הוא כדאמר ר' יצחק זאת תהיה כו' דהנגעים על לשון הרע הן באין:
מכיון שנתייסר. מנגעו איכפר ליה מחטאי כדכתיב ונקלה וגו' וכדדרשינן כיון שלקה הלך לו חטאו והרי הוא כאחיך וקרבן דבעי לאישתרויי בקדשים הוא:
Sotah
Daf 10a
משנה: הָיָה מֵבִיא פִייָלֵי שֶׁלְּחֶרֶשׂ חֲדָשָׁה וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְמָעֵט בַּכְּתָב כָּךְ הוּא מְמָעֵט בַּמַּיִם. נִכְנַס לָהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה וְטַבֶּלָּה שֶׁלְּשַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָֽיְתָה קְבוּעָה בָהּ כְּשֶׁהוּא מִגְבִּיהָהּ נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁייֵרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.
Traduction
Le cohen apportait alors un récipient d’argile nouvelle (76)Mot omis dans les éditions du Talmud de Jérusalem, avec lequel il puisait un demi-log d’eau du bassin. R. Juda dit: un quart; et comme le cohen exige moins d’écriture (77)Ci-après paragraphe 3, il exige moins d’eau. Puis le cohen entrait au parvis et se tournait à droite. Il y avait là un espace carré d’une coudée, comprenant une tablette en marbre, dans laquelle un anneau était fixé. Il la soulevait, prenait un peu de terre au-dessous de cette place, et en mettait assez pour qu’elle soit visible à la surface de l’eau, selon ce verset (Nb 5, 17): De la terre qui se trouve dans le sol du sanctuaire, le cohen prendra et mettra dans l’eau.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היה מביא. הכהן:
פיילי. כוס בל' יוני:
מן הכיור. דכתיב מים קדושים ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי:
כשם שממעט. ר' יהודה בכתב המגילה לקמן במתני'. כך הוא ממעט במים ואין הלכה כר' יודה:
ומקום הי' שם. ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:
וטבעת קבועה בה. לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הריצפה:
כדי שיראה. צריך ליתן בה שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:
ונתן אל המים. מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן:
הלכה: הָיָה מֵבִיא פִייָלֵי כול'. תַּנֵּי חֲדָשָׁה. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנִינָן תַּמָּן. הָיָה מֵבִיא פִייָלֵי שֶׁלְּחֶרֶשׂ חֲדָשָׁה. מָאן תַּנָּא חֲדָשָׁה. רִבִּי לִעֶזֶר. דְּהוּא דָרִישׁ לָהּ. אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. מַה מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בָהֶן מְלָאכָא. אַף כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָא. נִיחָא תַמָּן דְּהוּא דָרִישׁ אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. הָכָא מָה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דּוּ סָבַר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי. מֵי כִיּוֹר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אוֹמֵר מֵי מַעְייָן. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין בְּכָל הַמֵּימוֹת. וְהָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּמַּיִם. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בִּכְלִי חֶרֶשׂ. אַשְׁכָּךְ תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ חֲדָשָׁה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִלוּ בְּמַקֵּידָה. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. רִבִּי לִעֶזֶר. מָאן דְּאמַר אֲפִלוּ בְּמַקֵּידָה. רַבָּנִן. כּוּלָּהּ רַבָּנִן. מָּאן דָּמַר בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. בְשֶׁנִּיטָל רוּבָּהּ וּמִיעוּטָהּ קַייָם. וּמָּאן דָּמַר. בְּמַקֵּידָה. בְשֶׁנִּיטְלָה מִיעוּטָהּ וּרוּבָּהּ קַייָם.
Traduction
Dans la Mishna, il faut dire le mot ''nouvelle'' (pour spécifier qu’il s’agit d’argile neuve); et cette Mishna exprime l’avis de R. Eleazar, puisqu’il a été enseigné ailleurs (78)Voir Mishna Negaim 14,1: Le lépreux devait apporter un récipient d’argile nouvelle.'' Or, ce dernier terme est énoncé selon R. Eleazar; car, de ce verset (Lv 14, 5), dans un vase d’argile, sur de l’eau courante, il conclut qu’à l’instar de l’eau n’ayant jamais servi, on devra se servir d’un vase d’argile n’ayant jamais servi (neuf). Il est donc juste qu’au sujet du lépreux, pour lequel cette déduction de l’eau comparée à l’argile a lieu, le mot nouvelle soit exigible; mais pourquoi l’employer ici? -On le déduit par analogie des termes vases (usités des deux parts); et, comme pour le lépreux il est question d’eau courante, fraîche, il en sera de même ici (79)Cette réponse a été ajoutée ici entre [], d’après le Talmud Babli, se l’avis du commentaire Pné Mosché.. Cette déduction, dit R. Yohanan, est conforme à l’avis de R. Ismaël; car, celui-ci enseigne que l’eau du bassin (l’eau prise pour le culte) est considérée comme eau de source (incorruptible); selon les autres sages, elle est susceptible d’impureté en tous lieux. Il est certain que R. Eleazar partage l’avis de R. Ismaël pour l’eau (pour le culte officiel, il faut de l’eau courante); est-ce à dire qu’à son tour R. Ismaël partage l’avis de R. Eleazar en ce qui concerne le vase d’argile (et qu’il le faut neuf)? On trouve un enseignement disant que ce vase d’argile devra être neuf, selon l’avis formel de R. Ismaël. Les uns disent: il faut un vase d’argile (complet), non une écuelle (au bord brisé); d’autres disent que les débris peuvent servir. On a cru pouvoir mieux déterminer ces deux avis, en disant: le premier représente l’avis de R. Eleazar; le second celui des autres sages. En réalité, on peut admettre que les deux avis émanent des Sages, en établissant toutefois cette distinction: le premier ne permet pas l’usage d’un vase brisé, lorsque la majeure partie est enlevée (il n’a plus le nom de vase); le second en permet l’usage lorsque la majeure partie du vase (quoique brisé) est encore présente, et il n’est qu’une faible part perdue.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני חדשה. שצריך שיהא כלי חרס חדש ול''ג במתני' חדשה וכן הוא בנוסחת הבבלי:
מתני' דר''א. דאמר במצורע צריך חדשה וילפינן נמי הכא מכלי חרס דמצורע כדלקמן:
דתנינן תמן. נגעים פי''ד:
אל כלי חרש על מים חיים. כתיב במצורע ודרשינן מה מים שלא נעשו בהן מלאכה דהא חיים כתיב:
הכא מאי אית לך הכא מנלן דחדשה בעינן. חסר כאן והכי צריך לגרוס כגי' הבבלי. כלי כלי אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים א''ר יוחנן דו סבר כר' ישמעאל כו'. כלו' דגמר כלי כלי ממצורע אי מה להלן במצורע מים חיים כו' א''ר יוחנן דו סבר כרבי ישמעאל. דבאמת גם הכא מים חיים בעינן. דר''א סבר כר' ישמעאל דמי כיור מי מעיין הן דתני מי כיור כו'. והא דר''א כרבי ישמעאל במים. כלומר הא ודאי פשטינן דר''א סבר כר' ישמעאל דמי כיור מים חיים בעינן:
ור' ישמעאל כר''א בכלי חדש. לשון בעיא היא אם רבי ישמעאל נמי סבר בהא כר''א דהכא כלי חדש בעינן דילפינן ממצורע:
אשכח תני בכלי חרש חדשה ר' ישמעאל אומר. דאשכחן ברייתא דקתני בהדיא לר' ישמעאל בעינן חדשה:
אית תניי תני בכלי חרש ולא במקיד'. שברי כלי חרס ודריש מדכתיב בכלי משמע כשהוא שלם:
הוון. בני הישיבה בעו מימר דאתיין הני ברייתא כהני תנאי דלר''א דדריש בכלי צריך שיהא חדש וכן נמי שיהא שלם ומ''ד אפי' במקידה כרבנן:
כולה רבנן. ודחי לה הש''ס דאפי' תימא כולה כרבנן וכאן כשרובה קיים כאן כשניטל רובה דלאו כלי כלל הוא:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּכְלִי חֶרֶשׂ. לֹא בִּמְפוּחָם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בִּמְפוּחָם. רִבִּי לִעֶזֶר. מָאן דָּמַר. אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. רַבָּנִן. כּוּלָּהּ דְּרַבָּנִין. מָאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בִּמְפוּחָם. רַבָּנִין. וּמָאן דָּמַר אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. רַבָּנִן.
Traduction
Les uns enseignent: il faut employer un vase d’argile, non charbonneux (noirci au feu); d’autres permettent d’employer même le vase charbonneux. On a cru pouvoir déterminer de qui émane chacun de ces avis, en disant: Le premier avis doit être attribué à R. Eleazar; le second aux autres sages. Mais en réalité, les deux avis peuvent émaner des sages, en admettant seulement cette distinction, qu’en principe ce vase ne devra pas être charbonneux (noirci); mais, en cas de fait accompli, ce vase est admis également, et la cérémonie reste valable.
Pnei Moshe non traduit
לא במפוחם. שהושחרו פניו ע''י האור:
כולה דרבנן. תרווייהו אליבא דרבנן דאע''ג דלא בעי חדש במפוחם מודו דלכתחילה לא והא דמכשרי במפוחם היינו בדיעבד:
תַּמָּן תַּנִינָן. אֵזוֹב שֶׁהִזָּה בוֹ כָּשֵׁר לְטָהֵר בּוֹ אֶת הַמְצוֹרָע. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. זוֹ לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. דְּתַנֵּי. הִזָּה בוֹ עַל הַחַטָּאת פָּסוּל לַמְצוֹרָע. הִזָּה בוֹ עַל הַמְצוֹרָע פָּסוּל לַחַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַהֲלֹא קַל וַחוֹמֶר הוּא. מָה אִם הַמְצוֹרָע שֶׁאֵין הַמְלָאכָה פוֹסֶלֶת בּוֹ הִזָּה בוֹ עַל הַחַטָּאת פָּסוּל לַמְצוֹרָע. חַטָּאת שֶׁהַמְלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ הִזָּה בָהּ עַל הַחַטָּאת אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא פָסוּל לַחַטָּאת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (80)Para, 11, 8.: ''L’hysope ayant déjà servi à asperger l’eau de purification reste pourtant valable pour purifier le lépreux''. R. Imi dit au nom de R. Eleazar: ceci indique que l’enseignement n’est pas de R. Eleazar, puisqu’il est dit (81)Tossefta à Negaim 8.: Une fois que l’hysope a servi à asperger le sacrifice expiatoire, elle devient impropre à purifier le lépreux; ou si l’on s’en est servi pour asperger ce dernier, l’hysope ne peut plus servir pour le sacrifice expiatoire. Il est aisé, dit R. Juda, de déduire par a fortiori l’inaptitude de l’hysope à asperger ce sacrifice: ainsi, après avoir aspergé le sacrifice expiatoire avec l’hysope, celle-ci est impropre à servir pour le lépreux, bien qu’à l’égard de ce dernier un travail accompli n’entraîne pas l’inaptitude; à plus forte raison, lorsque l’hysope a déjà servi à asperger un sacrifice expiatoire, elle n’est plus propre à asperger un autre sacrifice expiatoire, à l’égard duquel tout travail accompli entraîne l’inaptitude.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ' י''א דפרה:
אזוב שהזה בו. מי חטאת כשר למצורע:
זו להוציא מדר''א. דלא אתיא מתני' כר''א:
דתני. בתוספתא פ''ח דנגעים וה''ג התם אזוב שהזה על החטאת כשר למצורע ר''א אומר עץ ארז ואזוב כו' האמור בתורה שלא נעשית בו מלאכה:
והלא ק''ו. כלומר ק''ו מעתה שאם הזה על החטאת שפסול לחטאת אחרת:
מה אם המצורע. שלא מצינו שהמלאכה פוסלת בהאמור בו:
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִנְחַת מִנְחַת. מַה מִנְחַת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׂעוֹרִין אַף כָּאן שְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן אָבִיב וְנֶאֱמַר בְּמִצְרַיִם אָבִיב. מַה אָבִיב הָאָמוּר בְּמִצְרָיִם שְׂעוֹרִין אַף כָּאן שְׂעוֹרִין. רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. נֶאֱמַר לַצִּיבּוּר. הֲבֵא בִיכּוּרִים בַּפֶּסַח וַהֲבֵא בִיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. אִם מָצִינוּ שֶׁמִּמִּין שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִמֶּנּוּ הַצִּיבּוּר מֵבִיא בִּיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. מֵאֵי זֶה מִין הַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ. מִן הַשְּׂעוֹרִין. אַף הַצִּיבּוּר לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִין. 10a אִם תֹּאמַר. מִן הַחִיטִּין. אֵין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּיכּוּרִין.
Traduction
R. Yohanan, au nom de R. Ismaël, compare le mot offrande, employé pour l’omer (Lv 2, 14), à ce mot usité pour la femme soupçonnée (Nb 5, 18), et, dans l’un et l’autre cas, l’offre consistera en orge (73)Voir (3,1). R. Eléazar le déduit par analogie des mots épis, usités pour l’omer, et au sujet de la sortie d’Egypte (Ex 9, 31); comme en ce dernier cas, il s’agit d’orge, il en sera de même ici. Selon R. aqiba, s’est dit pour spécifier le devoir du public, soit pour la prémice du à Pâques (l’omer), soit pour celle offerte à la Pentecôte (les deux pains (74)(Lv 23, 20).; or, on sait que la sorte de blé servant à remplir le devoir du particulier sera la même pour l’offrande publique à Pentecôte, et comme la première est l’orge, ce sera aussi celle du public. Ou bien encore, si la prémice d’omer était offerte en froment, ce ne serait plus une prémice pour les deux pains (à Pentecôte) de les avoir en froment (il faut donc de l’orge). On a dit ailleurs (75)Mishna, (Makshirin 6, 2). Cf. B., Moed Qatan 13bÊ; Nedarim 55bÊ: les grains d’épautre (alica), de froment trago''et d’orge, ptisanh, sont susceptibles d’impureté. A quoi R. Yona ajoute: La première sorte est le grain divisé en deux parts, la seconde en trois, et la dernière en quatre. R. Yossé b. R. Aboun demanda: si l’on divise un grain en un plus grand nombre de morceaux, est-ce comme de la farine, dont il est superflu de prélever la fleur, ou non? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
מנחת מנחת. לג''ש נאמר במנחת העומר ואם תקריב מנחת ביכורים לה' אביב קלוי וגו' ונאמר להלן בסוטה מנחת קנאות היא מה להלן שעורים דכתיב בה קמח שעורי' אף מנחת העומר שעורין:
אר''א. ברייתא היא בת''כ ויקרא פ' י''ג:
נאמר כאן אביש. קלוי וגו':
ונאמר במצרים. כי השעורה אביב:
הבא ביכורים בפסח. מנחת העומר:
והבא ביכורים בעצרת. שתי הלחם כדכתיב והניף הכהן אותם על לחם הביכורים:
אם מצינו. מה מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו והוא מן החטין הציבור מביאין חובתן מהן בעצרת:
מאיזה מין. וכן מצינו שהיחיד מביא חובתו מן השעורין והיא מנחת קנאות אף הציבור לא יביאו חובתן בפסח אלא מן השעורין:
אם תאמר. כמו דבר אחר הוא וכן גרסי' בהדיא במנחות דף ס''ק דאם תאמר עומר מן החטין אין שתי הלחם ביכורים ורחמנא קרינהו ביכורים דכתיב וביום הביכורים:
רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. נֶאֱמַר לַצִּיבּוּר. הֲבֵא בִיכּוּרִים בַּפֶּסַח וַהֲבֵא בִיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. כְּמָה מָצִינוּ שֶׁמִּמִּין שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִמֶּנּוּ יְהֵא הַצִּיבּוּר מֵבִיא בִּיכּוּרָיו בָּעֲצֶרֶת. אַף מִמִּין שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִמֶּנּוּ יְהֵא הַצִּיבּוּר מֵבִיא בִּיכּוּרָיו בַּפֶּסַח. מֵאֵי זֶה מִין הַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ. מִן הַשְּׂעוֹרִין. אַף הַצִּיבּוּר לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִין. אִם תֹּאמַר. מִן הַחִיטִּין. אֵין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּיכּוּרִים.
Traduction
A quoi R. Yona ajoute: La première sorte est le grain divisé en deux parts, la seconde en trois, et la dernière en quatre. R. Yossé b. R. Aboun demanda: si l’on divise un grain en un plus grand nombre de morceaux, est-ce comme de la farine, dont il est superflu de prélever la fleur, ou non? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
תמן. חסר כאן וצ''ל תמן תנינן החילקא הטרגיס והטסני טמאים בכ''מ ומשנה היא בפ''ו דמכשירין ומפרש ר' יונה החילקא לשנים נחלק כל גרעין החטה לשנים:
טרגיס כו'. וכן מפרש בבבלי מועד קטן דף י''ד:
ר' יוסי בר' בון בעי. אם נאמר דמכאן ואילך בכלל קמחין הן ואין צריך להפריש הסלת מתוכן ונ''מ לפרושי קמח דמתני' אם נחלק הגרעין לחמשה אם זה כבר נקרא הוא קמח ולא איפשטא:
תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹנָה. חִילְקָה לִשְׁנַיִם. טְרַגִיס לִשְׁלֹשָׁה. טִיסָנֵי לְאַרְבָּעָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בָּעֵי. מִכָּן וָהֶילַךְ קְמָחִים הֵן. אֵין צָרִיךְ לָבוּר אֶת הַסּוֹלֶת מִתּוֹכָן.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source